בעבודה העצמית אני עובד עם כאב, מחפש אותו ומנסה לעורר אותו אבל במידה שהיא נעימה לי. חישבו על עיסוי רקמות עמוק, הוא נוטה להיות כואב ונעים בו זמנית כך שאין זה פרדוכס. הכאב אומר איפה יש בעיה שדורשת תשומת לב, איפה יש מתח שזקוק לפירוק. הכאב גם נותן לנו מידע על הגבולות שלנו – כשזה כואב לנו מדי (רק אנחנו יכולים לשפוט לגבי עצמנו) זה יותר מדי וכדאי לעצור. כריקוד, הריקודעיסוי הוא ריקוד שמובל על ידי הכאב שלנו והרצון לשחרר אותו. ההגיון הכללי הוא שכאשר אני מפעיל מקום כואב במידה נעימה הפעולה הזו משחררת את המקום הכואב ומשפרת את התפקוד שלו. אלו ההוראות:

א. יש להתרכז בתחושות הגופניות, בעיקר בכאב (כל תחושה לא נעימה).

ב. מומלץ לעצום עיניים (כדי להתמקד טוב יותר בתחושות).

ג. יש לחפש פעולה שמייצרת אצלנו כאב שהוא בגבול הנעים דרך מתיחה או כיווץ ולשהות במצב שכואב לנו. לדוגמה, לי יש כאב כרוני בכתף ימין בעקבות תאונה אז אני מרים את היד למעלה וזה מייצר כאב בכתף. אני מרים את היד במידה כזו שיכאב לי אבל לא יותר מדי ושוהה שם זמן מה תוך כדי התרכזות במקום הכואב.  

ד. לאחר שזיהיתי ושהיתי בנקודה הכואבת אני מתחיל לנוע מעט בצורה כזו שאני מפעיל ומשחרר את הנקודה הכואבת לסירוגין, כלומר אני עושה פעולה שמגבירה את הכאב ופעולה שמשחררת את הכאב באופן יחסי. אני רוצה לשמור במהלך התרגול כל הזמן על מידה מסוימת של כאב, גם כשאני משחרר. אז לדוגמה אני ירים את היד עם הכתף הכואבת ויוריד אותה מעט ככה שהכתף תכאב יותר ואז פחות (אבל עדיין תכאב) תוך כדי שאני מתרכז בכאב. מומלץ לעבוד לאט, לפחות בהתחלה.

ג. אני יכול לשחק עם התנועה שלי, לחפש איזה עוד תנועות אני יכול לעשות שמפעילות את הכאב באותה נקודה ואיך הן עושות זאת בצורות אחרות. 

ד. לאחר מכן אפשר לחפש נקודה כואבת אחרת.

ה. אפשר לעבוד עם מוסיקה.

ו. יש עובד עם מספר מצבים שונים: 

1. עמידה 

2. עמידה עם משקולות ידיים 

3.  עמידה עם משקולת שטוחה על הראש ( אני קורא לזה “כיפת ברזל”) 

4. עבודת רצפה (דברים כמו – ידיים ורגליים על הרצפה, ישיבה, תנוחות יוגה כמו כלב מביט מעלה או מטה, תנוחת הסירה)

5. עבודה בשכיבה על הגב והכתפיים

6. עבודה בשכיבה על הבטן עם כדור ברזל (עיסוי ביטני – בהשראת עבודתו של דוד אטון).