מערכת שרירי הנשימה מהווה את המרכז השרירי שלנו, שרירי הנשימה אחראים על ההחזקה והשחרור של המרכז שלנו, הסנטר. כדי להשיג יציבות מירבית עלינו ללמוד לעבוד עם שרירים אלו וזו אחת ממטרת התרגול. מטרה נוספת של התרגול היא ראייה בהירה יותר של מה שקורה בתוכנו: כשאנחנו עוצרים את הנישמה אנחנו מפסיקים לזוז לכמה רגעים וזה מאפשר לתודעה לשים לב טוב יותר למה קורה בתוכנו, כשאנחנו נושמים המערכת זזה כל הזמן ואז לתודעה קשה יותר להבחין מה בדיוק קורה. מטרה חשובה נוספת של תרגול עצירת הנשימה היא שיפור יכולת הוויסות הרגשי. יש קשר הדוק בין הנשימה והרגשות, להערכתי הרגשות הם זרמים או כיווצים שעוברים בשרירים, בעיקר בשרירי הליבה – שרירי הנשימה וכשאנחנו עובדים על העצירה של הנשימה אנחנו מפעילים את השרירים האלו וככה יכולים לווסת ואף לפרק מתחים רגשיים.
את עבודת הנשימה נעשה בעיקר בשכיבה, שכיבה מתאימה לעבודת הנשימה גם בגלל שהיא התנוחה היציבה ביותר ויציבות זו מאפשרת לתודעה להקדיש תשומת לב מירבית לניואנסים התחושתיים וגם בגלל שבשכיבה הרצפה נותנת לפעולת הנשימה מעט התנגדות ומאפשרת לנו להרגיש אותה טוב יותר.
במהלך התרגול אני ממליץ להחליף את תנוחת השכיבה כדי לקבל פידבק מארבעת הכיוונים האפשריים:
א. שכיבה על צד אחד
ב. שכיבה על הבטן
ג. שכיבה על צד שני
ד. שכיבה על הגב
ה. ובסוף נעשה את התרגול בישיבה כדי להרגיש את הנשימה במצב הניצב והחופשי מההתנגדות של הרצפה.
אני מזכיר שהכי חשוב לדאוג לנעימות ורק אחר כך ליציבות. בהקשר של נשימה יציבות פירושה לנשום כמה שפחות, כלומר שתהיה כמה שפחות תנועת נשימה. אז בעצם אנחנו רוצים לנשום כמה שפחות אבל זה חייב להיות במידה שהיא נעימה לנו.
העבודה המוצעת כאן היא גם בהשראת הפראנאיאמה של היוגה אבל היא לא לגמרי זהה לה. התרגול כאן מדגיש באופן חד משמעי יותר את עצירת הנשימה. בפראנאיאמה יש עבודת עצירת נשימה ויש שיגידו שעצירת הנשימה היא המהות של הפראנאיאמה אבל בפועל, בשיעורי היוגה בהם הייתי נהגו לרוב לתרגל ולהדגיש את עבודת הנשימה ולא את עבודת עצירתה.
