התרגולטיפול הוא אוסף של תרגולים ועקרונות עבודה שמהווים גישה “טיפולית” לתרגול וגישה “תרגולית” לטיפול.

ב”גישה טיפולית” לתרגול הכוונה היא לעבודה קשובה לכאב, לצרכים ולגבולות של המתרגל/ת. גישה כזו לתרגול יוצרת את התנאים האופטימליים ללמידה ומבטיחה התפתחות בריאה ומעצימה במקומות שהמתרגל/ת הכי זקוק/ה לה.

ב”גישה תרגולית” לטיפול הכוונה היא לריפוי המטופל/ת דרך האתגור (המידתי) שלו/ה דרך תרגילים שונים. זוהי הגישה בה עובדים למשל בטיפול פיזיותרפיה בשונה מבטיפול כירורגי או תרופתי. בגישה זו המטופל לוקח חלק פעיל בתהליך הריפוי שלו, מהלך שמעצים את תהליך הריפוי כולו.

התרגולטיפול מתאים לכל אחד ואחת שמעוניינת לטפל בעצמה או לשפר את יכולותיה. מוצעים באתר מגוון תרגולים שנותנים מענה למגוון צרכים, ותרגולים אלו יכולים לתת השראה ליצירת תרגולים חדשים שיתנו מענה לצרכים הייחודיים שלכם. לרוב אם לא כל התרגולים יש גם גרסה זוגית או קבוצתית שהופכת אותם לכלים נהדרים לזוגות או אנשים שרוצים להעמיק את הקשר ביניהם.

1. האתר מכיל הוראות לתרגולים השונים כדי שכל אחד ואחת תוכל לתרגל בעצמה או עם חברים.
2. התרגולים שאני מציע באתר הם פרשנות שלי לתרגולים קיימים או כאלו שיצרתי בעצמי.
3. כל הוראה שמוצעת כאן היא בסיס לשינוי, התאמה ודיוק שלכם עבור עצמכם, זה מה שנקרא open source.
4. האתר נמצא בשינוי והתפתחות מתמידים. אשמח לכל הערה כדי להוסיף ולשפר אותו.
5. אני משתדל לכתוב לפעמים בלשון נקבה ולפעמים בלשון זכר בשאיפה לשוויון כלשהו.

מתרגל אני מתרגל באופן שיטתי מאז התיכון. כיום אני מתרגל כעשרים תרגולים שונים באופן קבוע כל שבוע. התרגולים שלי מתחלקים לתרגולים  אינטלקטואליים ותרגולים גופניים עם תרגול נוסף שהוא משהו ביניהם שבו אני עוסק בקול, הבעה ושירה (ריקודקול).

חוקר התחלתי לחקור את התרגול די מתחילת הדרך. בהתחלה הייתי עושה זאת באופן לא מכוון, למשל הייתי שואל את עצמי שאלות כמו “מתי הכי כדאי לתרגל?” או “מה הכי כדאי לתרגל?”. אחרי שהכרתי את הפילוסופיה של קארל פופר בלימודי האוניברסיטה שלי התחלתי לעשות מחקרים בצורה יותר מפורשת ברוח הפילוסופיה שלו. העקרונות שלו מנחים אותי עד היום (בעיקר העקרון של ניסוי וטעייה). 

מטפל במהלך חיי הייתי זקוק לטיפול, הלכתי למטפלים ומסגרות טיפוליות שונות שבמהלכן למדתי איך (לדעתי) נכון ואיך לא נכון לטפל. המטפלים והמסגרות השונות שבהן הייתי, למרות שרבות מהן היו טובות מאוד בעיניי לא סיפקו את הצרכים הטיפוליים שלי ובשלב מסויים הבנתי שהתרגול יכול להיות כלי טיפולי עוצמתי במקומם, התחלתי לחקור אותו ככזה והצלחתי לטפל בעצמי ולהגיע למצב שבו אני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב עם עצמי (ותמיד יש במה עוד לטפל) אבל עכשיו, דרך התרגול, זה בעיקר תלוי בי. כיום אני מאמין שכל תרגול, אם הוא שומר על עקרונות מסויימים הופך להיות בעל ערך טיפולי אבל מעבר לכך יצרתי מהלך טיפולי פרופר (מפגש תרגולטיפול) שבעזרתו אני מטפל במי שמעוניין או מעוניינת בכך.

מנחה דרך תרגול התרגולים וחקירתם יחד עם התנסות במסגרות תרגול וטיפול שונות למדתי איך אני רוצה ובעיקר איך אני לא רוצה להנחות. אני דוגל בהנחיה לא-סמכותנית, כלומר כזו שבה אני המנחה מזמין אנשים לעשות דברים אבל פתוח תמיד לכל התנגדות או חשיבה שהיא אחרת משלי. 

יוצר על בסיס עקרונות התרגול שמצאתי יצרתי תרגולים חדשים בהקשרים שונים. אני יוצר גם במובן של תוכן, בחלק מהתרגולים שלי אני כותב, בחלק אני מקליט את עצמי שר ורוקד, אז אני יוצר גם במובן הזה. 

למדתי פילוסופיה ולימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב (תואר שני בפילוסופיה בלי תזה).

למדתי כ-15 שנים טאי צ’י אצל ניצן מיכאלי, הרבה אלמנטים מהתרגולים כאן הם בהשראת הלימוד שלו.
למדתי כ- 7 שנים איינגר יוגה בסטודיו של גבי דורון ולאחר מכן שנתיים הוראת יוגה אצל ענת צחור.
עשיתי רטריט וויפאסאנה של תובנה, ריטריט וויפאסאנה של גואנקה.
עשיתי את קורס המטפלים של אילן לב, קורס 3.
הייתי 5 שנים בקבוצת פסיכודרמה כמטופל בהנחיית מירי שיינפלד.
השתתפתי בכ-5 סמינרים של תרגול פילוסופי אצל אוסקר ברניפייה בצרפת.

לעולם התרגול נכנסתי בתיכון. בחטיבת הביניים חבר הכיר לי את הספר “תעתועים” של ריצ’ארד באך שמאוד אהבתי ובעקבותיו, כמה שנים אחר כך, חיפשתי את “ג’ונתן לווינגסטון השחף”, ספר נוסף של באך שמספר על שחף שאוהב לעוף ומקדיש לכך את כל זמנו למורת רוחם של משפחתו וקהילתו. הספר הדליק אותי מיד על רעיון התרגול. הייתי ילד שגדל על קומיקס וספרי פנטזיה, רציתי להיות גיבור ובעיני עצמי הייתי ההיפך, חלש ולא מרשים כלל, הרעיון של התרגול נתן לי תקווה, הנה, אוכל להתאמן ולהפוך את עצמי לגיבור…
אז נדלקתי על רעיון התרגול אבל מה אתרגל? היה אדם במושב שראיתי בו מודל לחיקוי, מצד אחד הוא היה גבר שלא התבייש להראות את הרגישות שלו ומצד שני הוא עסק והיה ממש טוב באומנויות לחימה. בעקבותיו חיפשתי משהו בכיוון הזה ובתיכון בו למדתי היה לי חבר שהתאמן בקרטה שמהשיחות איתו הבנתי שזה קרטה יותר פילוסופי ופחות אשכרה ללכת מכות (תמיד הייתי בחור רגיש ולא אלים אז זה בהחלט דיבר אלי) וכך הצטרפתי למועדון השוטוקאן קרטה של אריה לוי בתיכון שבח מופת בתל אביב (הייתי שם ב-93′ ו-94′). היה שם מקסים, המורים והתלמידים היו טובים והלך לי לא רע. היו מחלקים שם מדי כמה חודשים חוברת עם מאמרים של מתרגלים, ביניהם היו הרבה אנשי רוח והיו שם מאמרים טובים (עד היום שמורות לי מספר חוברות כאלו) ואני זוכר במיוחד כתבה אחת שעסקה ב”חינוך עצמי” כמטרה של הקרטה, הרעיון מאוד דיבר אלי והעמיק עבורי את המשמעות התרגול האישי שלי, התחלתי לשאול את עצמי יותר ויותר שאלות לגבי האימון, על מה הכי כדאי לי להתאמן? אם ג’ונתן השחף תרגל תעופה מה בן אנוש צריך לתרגל? מהו האימון האידאלי? מתי כדאי להתאמן? (ממש כמו מר תוגתי מהמחזה “קרום” של חנוך לוין) האם כדאי להתחיל עם טאי צ’י או לסיים איתו? וכו’ וכו’ שאלות שמלוות אותי עד היום.
למרות שהיה לי טוב בשוטוקאן בשלב מסוים חברה שכנעה אותי לעבור ללמוד קרטה מסוג אחר, גו ג’ו ריו, סגנון שהוא עגול יותר והלכתי ללמוד אצל אלי עובדיה בראשון לציון. אלי היה אמן לחימה מוכשר והוא לימד גם טאי צ’י. די מהר התחברתי לטאי צ’י יותר מלקרטה. בשלב מסוים נהיה לי יקר ללכת לחוג אז החלטתי לעזוב אותו, לקנות ספר טאי צ’י ולהמשיך ללמוד ממנו בעצמי וכך עשיתי. אז המשכתי לתרגל את הטאי צ’י אבל לבד. הטאי צ’י הפך להיות הבסיס של האימון שלי אליו הוספתי דברים נוספים שהשתנו במהלך השנים (קצת נינג’יטסו, קצת קפואירה).
את האימון קיימתי לאורך השנים על בסיס יומי, עשיתי זאת גם בצבא, אפילו הייתי עושה את תנועות הפורם של הטאי צ’י בישיבה במארבים בלבנון. את האימון המשכתי גם בתקופת האוניברסיטה וגם כשעבדתי כמורה (הייתי שש שנים מורה במערכת החינוך, היה לי קשה מאוד מאוד, אולי גם קצת בגלל האימון – למרות שהיה לי קשה הייתי דואג לקום בחמש בבוקר כדי להספיק לעשות את האימון לפני יום העבודה).
אני חושב שהיתה לי נחישות רבה להתמיד בתרגול בגלל שזה נתן לי עוגן נפשי שהייתי מאוד זקוק לו. תקופת התיכון היתה לי מאוד קשה ומורכבת, תקופת הצבא כמובן וגם בשנים שאחרי, בטח כשלימדתי. התרגול נתן לי תחושה של עצמאות כי אני בחרתי מה אני עושה בתוכו, הוא נותן לי תקווה כי הוא הציע לפחות לכאורה, התפתחות וכוח, הוא נתן לי תחושה של ערך עצמי דרך עשייה של משהו מאתגר והוא נתן לי יציבות, משהו יומיומי, שגרתי שאני מחובר אליו ואוהב אותו.
בשלב מסוים אחרי הצבא התחלתי ללמוד באוניברסיטה, למדתי פילוסופיה ולימודי מזרח אסיה. במסגרת לימודי הפילוסופיה שלי נתקלתי בפילוסוף בשם קארל פופר. הכתיבה וצורת החשיבה של פופר דיברו אלי מאוד ועד מהרה נכנסו והשפיעו על האימון. בין היתר פופר מדבר על שיפור מתמיד דרך ניסוי וטעייה ועל החיים כתהליך של פתרון בעיות וככה התחלתי להסתכל על האימון שלי, כיצירה שאני כל הזמן מדייק ומשפר אותה וגם כל מה שנעשה בתוכה כחיפוש אחר פתרון לאיזושהי בעיה. פופר השפיע עלי בצורה משמעותית נוספת, הוא האמין בהסתכלות ביקורתית רבה ככל שניתן ומאז אני משתדל לבחון את עצמי, את רעיונותי ואת הרעיונות של אחרים, במיוחד אם הם רלוונטיים לתרגול, באופן ביקורתי. גישה זו מאוד עזרה לי להסתכל על רעיונות, להבין אותם, לזהות בהם חולשות וטעויות וליצור דברים חדשים מתוכם.
תמיד הרגשתי שאני רוצה להתאמן עם אנשים אחרים ובשלב מסוים הלכתי לתרגל ג’וג’יטסו ברזילאי, די מהר נשברו לי שם שתי צלעות והבנתי שאני צריך משהו עדין יותר, אז הצטרפתי לשיעורי הטאי צ’י של ניצן מיכאלי, אותו הכרתי דרך בן דודי שתרגל ומתרגל איתו עד היום. לא היה לי פשוט ללמוד אצל ניצן, תרגלתי טאי צ’י ודברים אחרים כשלוש עשרה שנים לפני שהתחלתי לתרגל אצלו ובשיעורים כל הזמן העירו לי, היה לי קשה להכיל את זה אבל למרות הקושי הצלחתי להתמיד בשיעורים שלו כחמש עשרה שנה והצלחתי ללמוד ממנו ומהקבוצה כמה דברים חשובים מאוד שמלווים אותי מאז והם נוכחים בכל התרגולים שאני מציע.
מניצן למדתי את רעיון החיבור, שעדיף לנסות להתחבר ליריב או לקושי במקום לנסות להתגבר עליו, למדתי כמה פידבק זה דבר חשוב ללמידה והבנה, כמה העבודה בזוגות יכולה להיות מועילה ומיטיבה, כמה חשובה הדאגה לנעימות בזמן העבודה, שתרגול הוא תמיד קצת טיפול ולמדתי כמה טוב זה כשהמורה הוא מתרגל שותף. לא נתקלתי עוד במישהו שמבין את המשמעות של הטאי צ’י טוב כמו ניצן.
באותה תקופה שהלכתי לניצן, בנסיון לרפא את שתי הצלעות השבורות שלי התחלתי גם ללכת בהמלצת שכנה לשיעורי איינגר יוגה בסטודיו של גבי דורון בדרום תל אביב. עד לנקודה זו לא עשיתי הרבה יוגה בחיים שלי ולא היה לי בה עניין רב אבל מרגע שהגעתי לגבי זה השתנה מאוד, מאוד אהבתי את השיעורים ולמרות שהצלעות נשארו כשהיו המשכתי להתמיד ודי מהר הכנסתי את היוגה לתרגול האישי שלי. בשלב מסוים, אחרי כמה שנים טובות (נדמה לי שתרגלתי שם כשבע או שמונה שנים), עזבתי בגלל אי-הסכמה עם גישתו של איינגר והגעתי לענת צחור שהיא משלבת את הדרך של איינגר עם חשיבה בודהיסטית, שילוב טוב ודי בכיוון שחיפשתי אז למדתי אצלה את הוראת היוגה. דבר חשוב שקרה לי אצל ענת זה שקראנו טקסטים מרכזיים של מסורת היוגה, בין היתר את היוגה סוטרות של פטנג’לי שבעיקר מסוטרא אחת קיבלתי הרבה מאוד השראה, זו הסוטרא בה פטנג’לי מדבר על עבודת התנוחות של היוגה, האסאנה, שבה הוא אומר שיש לחפש יציבות ונוחות. הרגשתי שבסוטרא קצרה זו פטנג’לי אמר במילים פשוטות ובהירות את מה שניצן לימד בטאי צ’י מבלי שניסח זאת במילים מפורשות. כאן התחלתי לראות יותר ויותר קשר בין היוגה לטאי צ’י, התחלתי לראות אותם כנקודות שונות על אותו רצף, רעיון שיתבהר לי רק מאוחר יותר (הרצף של תרגילי היציבות מהסטטי ביותר ועד הדינאמי ביותר).
כמה שנים מאוחר יותר, בקורונה, חלה תפנית משמעותית באימון שלי, עד אז האימון היה בשבילי משהו שנועד לתמוך בי, בחיים שלי ובמטרות שלי, בקורונה האימון הפך להיות הדבר העיקרי בחיי, לאט לאט יותר ויותר. זה התחיל כשחברה טובה, נעם שליט, הפיקה פסטיבל גדול און ליין ואני הייתי מבקר אותה, ובזמן שהיא עבדה ועשתה דברים רציניים אני הייתי יושב ומשחק באיזה משחק בטלפון ומקנא בה על זה שהיא עובדת ועושה משהו משמעותי בעוד שאני סתם משחק. אז החלטתי שגם אני יכול “לעבוד” אמנם לא לעשות כסף כמוהה אבל אני יכול להתחיל להעמיק באימון שלי כמו שתמיד רציתי לעשות וכך היה. מאימון של שעה וחצי/שעתיים ביום התחלתי להקדיש חמש שעות ואפילו יותר לתרגולים השונים. מהשקעה נוספת זו האימון התחיל להתפתח בקצב גדול יותר ובכיוונים רבים יותר. בקורונה התחלתי לקחת את האימון גם לכיוונים אינטלקטואלים ורגשיים באופן מפורש יותר (היו לי נסיונות קודמים לשלב תרגולים אינטלקטואליים באימון אבל לא בצורה שהתמידה לאורך זמן, עכשיו התחלתי למצוא דברים טובים, שהרגשתי שתורמים לי באופן עקבי). בזמן הקורונה וקצת אחרי קיימתי מפגשי דיבורקשב ותרגולים נוספים, הגיעו חברים ואנשים טובות וטובים, היו ערבים נהדרים והיו גם ערבים פחות טובים, אני עדיין לא הייתי יציב מספיק מבחינה רגשית כדי להחזיק קבוצה אז בשלב מסוים זה דעך והתפרק.
לפני מספר חודשים אותה חברה, נעם שליט, הציעה לעזור לבנות לי אתר וללמד אותי לבנות אותו בעצמי וכך היה, מאז אני עובד על האתר והנה הוא כאן. העניין שלי באתר הוא קודם כל “להפיץ את הבשורה” שאנשים יוכלו לעזור לעצמם בעזרת הדברים שמצאתי שעזרו ועוזרים לי וכדי שיהיה לי עם מי לתרגל וזו גם דרך לשווק את עצמי כמנחה של התרגולים האלו.

היום אני גם מנחה קבוצת טאי צ’י קבועה (בציליות של חוף ירושליים בתל אביב, ימי רביעי בתשע בבוקר), זוהי קבוצה נהדרת, מוזמנות ומוזמנים. התחלתי גם לטפל באופן אישי באמצעות היעוצעיסוי ומקבל על כך פידבק טוב מאוד והתחלתי להנחות קבוצת תרגולטיפול בשכונה שבה אני גר.