דיבורקשב

תרגול של דיבור והקשבה

מפתח מיומנויות דיבור והקשבה
מפתח בטחון לדבר מול קהל

מכשיר הקלטה

כלי כתיבה (לא חובה)

על התרגול

הדיבורקשב הוא תרגול שנועד לשפר את יכולות הדיבור וההקשבה. אלו מיומנויות חשובות שנדמה לנו שאנחנו שולטים בהן אבל למעשה כנראה שלרוב אנחנו לא. בעניין זה אני מקבל את הנחתו של מרשל רוזנברג, מפתח התקשורת המקרבת, שרוב המחלוקות האנושיות הן בגלל חוסר הבנה וחוסר הבנה היא בדרך כלל בגלל בעיות בתקשורת. אם אנחנו מקבלים הנחות אלו ומזה שיש כל כך הרבה מלחמות וסכסוכים בעולם אנחנו יכולים להניח שהרבה מאתנו לא מיומנים מספיק בדיבור ובהקשבה.
הדיבורקשב נוצר מהחיבור בין שני עולמות שונים – עולם התקשורת המקרבת ועולם הטאי צ’י. מהתקשורת המקרבת לקחתי את הרעיון שכדאי לנו לתרגל את מיומנויות השיחה שלנו ואת הרעיון שהרבה מאוד מהבעיות הבין אישיות שלנו נובעות בעצם מחוסר הבנה כזו או אחרת. 
מהטאי צ’י לקחתי את רעיון המבנה שבו כדאי לתרגל את זה. אחד התרגילים החשובים ביותר של הטאי צ’י הוא תרגול הטוי שו (באנגלית פושינג הנדז, בעברית ידיים דוחפות). בתרגיל הזה שני מתרגלים לוחצים אחד על השני עם הידיים (דוחפים) לסירוגין אז נוצר מצב שאחד לוחץ ושני מקבל ואז הם מתחלפים בתפקידים ונוצר מעגל פידבק דרכו שניהם הולכים ומשפרים את האינטואיציה הרלוונטית לדחיפה והידחפות. בדיבורקשב אנחנו פועלים על בסיס אותו ההגיון, רק במקום לחיצה וקבלה גופניים אנחנו עושים לחיצה וקבלה שיחתיים – דיבור והקשבה, וככה משפרים את האינטואיציה שלנו ביחס לפעולות הללו.
ההבדל העיקרי בין תרגול הדיבורקשב לתרגול שנהוג בתקשורת המקרבת הוא שבדיבורקשב אין כללים מוגדרים לצורה נכונה או לא נכונה לדבר, העיקר הוא להיות מובן, לכן ההגיון של עבודת הזוגות של הטאי צ’י מתאים כאן, דרך התרגול אנחנו מפתחים את האינטואיציה למה מובן ומה לא מובן בלי צורך להגדיר אותם באופן מפורש.  
את המפגש הקבוצתי מומלץ להקליט ולאחר מכן להקשיב להקלטה, כל אחת עם עצמה. כשאנחנו מקשיבות להקלטה, לעצמנו ולאחרות בעודנו פנויות מהצורך להגיב, אנחנו פתאום מזהות כל מיני פרטים, ניואנסים שלא שמנו לב אליהם בזמן המפגש. זה מאוד מעניין ומאוד מלמד אותנו על עצמנו. לקרלוס קסטנדה, מי שכתב את סדרת הספרים הנהדרת על חניכותו אצל המכשף דון חואן, היה רעיון שהוא קרא לו “ייקוש” שבו הלוחם מנסה “לצוד” את עצמו, מנסה לתפוס את עצמו מקיים הרגלים שפוגעים בו ובחייו. ההקלטה עושה בדיוק את זה, היא מאפשרת לנו “לצוד” את עצמנו, את ההרגלים השיחתיים שלנו, וככה יכולים לשפר את עצמנו בהתאם למה שנראה לנו נכון.

הוראות לתרגול אישי

1. חשבי על נושא או נושאים שבא לך לדבר עליהם (אפשר גם לחשוב על אדם שרוצים לדבר איתו ולכוון אל דמותו הדמייונית את הדיבור).
2. הקליטי את עצמך מדברת על הנושאים או עם הדמויות שבחרת. 
3. במהלך הדיבור עשי הפסקות קטנות מדי כמה מילים ואז המשיכי לדבר. בעצירות האלו אנו רגע מקשיבות לעצמנו, לתחושות שלנו, ובודקות האם אנחנו מדייקות ביחס למה שאנחנו מרגישות ורוצות להביע. 
3. אחרי שתסיימי, הקשיבי למה שהקלטת, ואם עולה לך תגובה כלשהי, עצרי לרגע את ההקלטה ורשמי במקום מיוחד לדבר את זמן העצירה בהקלטה (כדי שתדעי למצוא את הנקודה בהקלטה שעוררה את תגובתך, למשל 103 זו דקה ושלש שניות) ואת התגובה. לאחר מכן המשיכי בהקשבה עד לסיום ההקלטה.
הנה דוגמה למהלך האישי של הדיבורקשב, זו ההקלטה הראשונה שלי של הדיבורקשב עם כמה הערות:

הוראות לתרגול עם אנשים נוספים

1. מדיטציית פתיחה 
א. עוצמים עיניים, נושמים עמוק ונרגעים. 
ב. חושבים על נושא שבא לך לדבר עליו, כל נושא שאת יכולה לדבר עליו לשלש דקות בערך (אפשר יותר בהתאם לסיטואציה, עדיף לא הרבה פחות).
ג. קצת ספרי לעצמך את מה שאת רוצה להגיד כדי להבין איך את רוצה לדבר על העניין.
ד. פקחי את עינייך.
ה. לאחר שכולם פקחו את העיניים עוברים לשלב הבא. 
2. בירור הדוברת
מבררים יחדיו:
א. אם מישהי צריכה לדבר, כלומר אם מישהי מרגישה שהיא זקוקה לאוזן קשבת. אם אין מי שמרגישה צורך ממשיכים לשאלה הבאה…
ב. אם מישהי רוצה לדבר, כלומר אם מישהי מרגישה רצון לשתף משהו אבל היא תהיה בסדר גם אם לא תספר. אם אין מישהו שרוצה לדבר ממשיכים לשאלה הבאה…
ג. אם מישהי מוכנה לדבר…
ד. אם אין מישהי שמוכנה לדבר המנחה מדברת.
אחרי שנבחרה הדוברת עוברים לשלב הבא. 
3. דיבור
א. מי שנבחרה לדבר מתכוננת עוד כמה רגעים אם היא צריכה
ב. כשהיא מוכנה היא שואלת את הקהל אם כולם מוכנים ומתחילה לדבר לאחר שהיא קיבלה מענה חיובי.
ג. מדי כמה מילים הדוברת מוזמנת לעצור את שטף הדיבור ואז לחזור, כמו בתרגול האישי ומאותן סיבות.
ד. אם משהו שהדוברת אומרת לא מובן למישהי מהקהל, היא יכולה לעצור את הדוברת ולשאול אותה שאלת הבהרה. שאלת הבהרה היא שאלה קצרה וסגורה (לדוגמה – “אמרת ביום שני או שלישי?” בשונה משאלה פתוחה כמו לדוגמה “את יודעת למה בחרת לנהוג כך?”), כך עד שהדוברת מסיימת לומר את דבריה. 
4. מדיטציית חזרה
אחרי שהדוברת סיימה כולן עוצמות עיניים ועוברות בראש על דברי הדוברת. כשהן מסיימות הן פוקחות את העיניים ועוברות לשלב הבא. 
5. בדיקת הבנה
אחת המאזינות שמוכנה לכך, חוזרת על דברי הדוברת במילים שלה. אם משהו מדבריה לא תואם בעיני מישהי אחרת את כוונת הדוברת, עליה לעצור את הבודקת ולתקן אותה (גם הדוברת יכולה). אם מתעוררת מחלוקת, שואלים את הדוברת והוא מכריעה בהתאם לכוונתה בזמן שדיברה. אם הבודקת שכחה פרט שנראה למישהי חשוב יש לציין זאת גם. אחרי שכולם מבינות ומסכימות על מה דובר עוברים לשלב הבא. 
6. מדיטציית תגובה
כולם עוצמות עיניים וחושבות על תגובה לדברים שנאמרו. זו יכולה להיות שאלה או דעה, כל דבר שרלוונטי לדברים שנאמרו. אחרי שהן חשבו על התגובה עליהן לבדוק עם עצמן שהיא בהירה וקצרה. אחרי זה הן פוקחות את העיניים, כשכולם פקחו עיניים עוברים לשלב הבא.
7. תגובות
כל מקשיבה אומרת את התגובה שלה לדוברת ולאחר מכן הדוברת בודקת שהיא הבינה את התגובה דרך חזרה על התגובה במילים שלה (אם היתה שאלה היא מתבקשת לא לענות עליה עדיין, רק לבדוק שהיא הבינה נכון את השאלה). אחרי שכולם אמרו את תגובותיהן עוברים לשלב הבא. 
8. מדיטציית דיון
כולם עוצמות עיניים וחושבות אילו נקודות הן היו רוצות להביא לדיון. זה יכול להיות מה שהן הביאו בתגובה, תגובה של מישהו אחר או משהו חדש לגמרי. כשברור להן על מה חשוב להן לדבר הן פוקחות את העיניים. כשכולם פקחו את העיניים עוברים לשלב הבא. 
9. דיון
בשלב האחרון נפתח דיון פתוח חופשי לגמרי שבו אפשר להגיב ולדון בסיפור העיקרי, בתגובות לו או בכל דבר אחר שנראה רלוונטי בעיניי המשתתפות. 
10. סיום
לסיום מומלץ לתת במה למי שדיברה, אם היא לוקחת משהו מהערב ביחס למה שהיא הביאה או כל דבר אחר ואחר כך לתת במה למשתתפות האחרות אם הן לוקחות משהו או רוצות לומר משהו לסיום.