א. רוב התרגולים בקטגוריה זו הם תרגילי יציבות גופנית. הנשימעצירה עוסקת בייצוב הנשימה, האסאנה יוגה בייצוב התנוחה, תרגילי הלחימה השונים עוסקים בשמירה על יציבות בהקשר לחימתי, האגרופרך בהקשר של מכות, הטאי צ’י בהקשר של משיכות ודחיפות. הריקודעיסוי והריקודקול עוסקים בעיקר בעיסוי ויצירה ונשענים על קיומה של מידה מספקת של יציבות.
שתי נקודות על יציבות:
1. לעבודה על יציבות יש ערך חשוב מעבר לערך הבריאותי הפשוט של המנעות מנפילה או קלות תנועתית, היא מחברת אותנו לסנטר שלנו, זה דורש הסבר: מנקודת מבט חווייתית יציבות היא כמה שפחות תנועה בעוד שמנקודת מבט פיסיקלית יציבות היא יחס מסוים בין אובייקט ונקודת שיווי המשקל של אותו אובייקט או בשפתנו הסנטר שלו. בפיסיקה נוהגים לתאר את מושג היציבות על בסיס הדימוי של גולה והתנועה שלה על משטח מסוים. גולה יציבה יחסית היא כזו שנמצאת בתוך קערה – לאן שלא נזיז אותה בתוך הקערה היא תחזור בסוף לאותה נקודה בתחתית (זו נקודת שווי המשקל שלה), אם לעומת זאת נשים אותה על משטח של קערה הפוכה, היא לא תהיה רגע בנקודה אחת (היא תהיה לא יציבה לגמרי) ואם נשים אותה על משטח שטוח היא תעצור כל פעם בנקודה אחרת אז היא יציבה פחות מהגולה הראשונה אבל יציבה יותר מהגולה השניה.
2. יציבות עוסקת במבנה וכל מבנה הוא יציב כמו החוליה החלשה ביותר שלו, לכן תרגילי היציבות חושפים באופן טבעי ואוטומטי את הנקודות החלשות ביותר של מבנה המערכות של המתרגל ומחזקים אותו בעיקר בהן. חיזוק החולשות שלנו הוא חשוב מבחינה בריאותית ותפקודית אבל דורש יחס עדין וקשוב (לזה אני מתכוון ב”גישה טיפולית”).
ב. התרגולים המוצעים כאן יוצרים רצף בו כל תרגול מבוסס מבחינה תפקודית על זה שלפניו. בנשימעצירה אנחנו לומדים לעבוד עם הנשימה ושרירי הליבה שמפעילים אותה. שרירי הליבה מהווים את המרכז, הסנטר של הגוף שלנו מבחינה תפקודית ולכן הוא הבסיס לתרגולים הגופניים. ביוגה אנחנו לומדים לחבר את הנשימה ושרירי הליבה עם עבודת שרירי הגפיים דרך ההפעלה שלהם בתוך תנוחות סטטיות לאורך זמן, באגרופרך אנחנו לומדים להתנהל ביציבות מול מכות, צורת הקרב הפשוטה ביותר, בטאי צ’י אנחנו לומדים לזוז עם הכוח שמופעל עלינו, התנהלות שהיא מורכבות יותר, בריקודעיסוי אנו לומדים לעסות את הגוף וליצור איתו ובריקודקול אנו לומדים לעסות את שרירי הליבה שלנו בעזרת עבודה עם הקול וליצור איתו.
ג. מילה על גישתי לאומנויות הלחימה – אני מאמין בלחימה לא אלימה, כלומר שלומדים בה כיצד להגן, לבלום את התקפות היריב מבלי לפגוע בו. המחשבה היא שזו הדרך הטובה ביותר לפתור סיטואציות אלימות – להפגין כוח ויציבות מצד אחד אבל רכות והמנעות מפגיעה מצד שני. כאשר כן פוגעים ביריב, גם אם “מנצחים” אותו, הוא או חבריו ירצו לתקוף בעתיד, כאשר בולמים את האלימות בלי לתקוף בחזרה יש סיכוי טוב למנוע את גלגל האלימות.
