טאי צ'י צ'ואן

עבודה על לחימת דחיפות ומשיכות

תרגול מרגיע
מפתח דיוק וקואורדינציה תנועתיים

מרחב

על התרגול

הטאי צ’י צ’ואן הוא אומנות לחימה סינית רכה. משמעות השם היא: “טאי צ’י” – הקוטב המרכזי או “הסנטר” (מקום המפגש בין הקטבים המוכרים כיין ויאנג. למעשה סמל היין יאנג המוכר שאני עושה בו שימוש נרחב כאן באתר הוא הסמל של הטאי צ’י) ו”צ’ואן” זה אגרוף, מילה המתווספת לכל סגנון לחימה סיני. בקיצור נהוג לקרוא לדבר “טאי צ’י“.
ישנם סגנונות רבים של טאי צ’י והסגנון שאני למדתי ומתרגל נקרא “יאנג” על שמו של מייסד הסגנון יאנג לו צ’אן שפיתח אותו בתחילת המאה ה-19. את הטאי צ’י התחלתי לתרגל בתיכון אבל את העקרונות החשובים התחלתי ללמוד רק משנות העשרים המאוחרות שלי אצל ניצן מיכאלי, מורה יחיד במינו בארץ ולהערכתי בעולם.
מנקודת מבט “לחימתית” הטאי צ’י מבוסס על עקרון של “חיבור” עם היריב במקום “התגברות” עליו. הרעיון הוא שהאיום נגמר באמת לא כשהיריב מוכנע אלא רק כשהוא הופך לחבר ודבר זה מושג על ידי טכניקות שבולמות את התקפות היריב בנועם ומבלי לפגוע בו. השאיפה היא שבאופן זה היריב יבין שאינך רוצה לפגוע בו ושהוא לא יכול לפגוע בך ועדיף שיפסיק לנסות, אז אפשר להתחיל לדבר…
אני התחלתי ללמוד טאי צ’י אצל אמן לחימה מוכשר מאוד בשם אלי עובדיה בראשון לציון כשהייתי בכתה יא או יב. אחרי מספר שיעורים רציתי לחסוך כסף אז קניתי ספר של משפחת יאנג עם ההוראות של הפורם ותרגלתי את מה שלמדתי שם הרבה שנים, תרגלתי כל יום או כמעט כל יום דרך השירות הצבאי ודרך הלימודים באוניברסיטה. כשהייתי באוניברסיטה קניתי DVD של הפורם והבנתי שהיו לי כמה טעויות בהבנת התנועות. לאחר מכן כשהתחלתי ללמוד אצל ניצן מיכאלי כשהייתי בן 29 או 30 הבנתי כמה אני רחוק שנות אור מה”נכון” וכמה חשובה העבודה בזוגות. מניצן למדתי את מה שאני מזהה כמהות הטאי צ’י שהוא רעיון החיבור (ליריב, לעצמנו, לעולם).

הוראות לתרגול האישי

1. לעשות את רצף הפורם של הטאי צ’י ולדאוג לנקודות הבאות: 
  א. יש לחפש את הדרך הנעימה ביותר לעשות כל תנועה (זה אומר בעיקר לחפש איפה התנועה לא נעימה ולתקן בהתאם), לשם כך מומלץ: 1. לחזור על תנועה או חלק ממנה (מה שנקרא מיקרו-תנועה) כמה פעמים 2. להאט את התנועה או לעצור את התנועה בנקודה שהיא לא נוחה ולחפש איך להפוך אותה לנוחה יותר.  
ב. יש לייצב את התנועה ככל שניתןלכל תנועה יש סנטר שבגלל המורכבות והייחודיות של כל גוף הוא קצת אחר אצל כל אחד ויש לגלות אותו דרך ניסוי וטעייה. באופן כללי בשונה ממה שרוב המורים של טאי צ’י אומרים אני ממליץ להשתמש בכמה שיותר כוח במהלך התרגול, בתנאי שזה מאמץ נעים ומייצב. ברגע שהמאמץ לא נעים הוא עודף ומיותר.
  ג. נשימה – בטאי צ’י יש סנכרון נשימה/תנועה – להתאים את הנשימה לתנועה ואת התנועה לנשימה חפשו איך הכי נוח לכן לנשום ביחס לתנועה ואיך הכי נוח לכן לנוע ביחס לנשימה, זה דו כיווני. ברירת המחדל שאני מצאתי היא שתנועות אחורה ותנועות למעלה מלוות בשאיפה ותנועות קדימה ותנועות למטה מלוות בנשיפה. אז לדוגמה אם אני מרים את הרגל ואז מוריד אותה בהרמה אכניס אוויר ובהורדה אוציא אוויר (בשני המקרים אשתדל להכניס ולהוציא כמה שפחות אוויר). יש לציין שיחס הנשימה לתנועה הוא תלוי הקשר, למשל אם מישהו תופס לי את הרגל כשאני מרים אותה כנראה שארצה לנשוף בפעולה הזו ולא לשאוף. חיפוש אחר הצורה הנוחה ביותר לנשום תוך כדי תוביל אל מה שרוב הסיכויים שהוא נכון באותו הקשר.
  ד. את רצף התנועות אפשר למצוא באינטרנט. אני מעלה כמה סרטונים שיעזרו לכם, הראשון נחשב לקלאסי ביותר של סגנון יאנג אותו מבצע יאנג ג’ון, דור חמישי לשושלת יאנג, השני של צ’נג מאן צ’ינג מי שהביא את הטאי צ’י למערב בשנות השישים ואחרון שלי עם כמה שינויים שלקחתי מניצן מיכאלי וכמה שינויים שלי.
ה. ברגע שיודעים את רצף התנועות אני ממליץ לתרגל עם עיניים עצומות, זה יגדיל את הקשב לתחושות הגופניות ויבסס את היציבה שלכן יותר על התחושה הגופנית מאשר על הראייה, שהיא אחד המנגנונים המייצבים שאנחנו הכי נשענים עליהם אבל הם לאו דווקא הכי טובים – כי כשהעיניים פקוחות אנחנו קשובים החוצה ופחות פנימה ומקבלים אינפורמציה פחות דקה של מצב הגוף שלנו.

הוראות לתרגול הזוגי/קבוצתי

בתרגילי הזוגות של הטאי צ’י יש לשמור על העקרונות של צורה, נוחות, יציבות ודאגה לסנכרון בין הנשימה לתנועה כמו בתרגול האישי. את התרגול הקבוצתי של הטאי צ’י אני מתחיל עם תרגיל גב אל גב שבו כל זוג נשען עם הגב אחד לשני ומחפשים נוחות ויציבות הדדיים. תוך כדי אפשר לזוז קצת, לאתגר קצת אחת את השניה. אחר כך אני עושה את רצף האגרופרך ורק אז מתחיל עם הטאי צ’י פרופר שהוא מבחינתי:
  1. לחיצת מרכז החזה – אחת לוחצת פחות או יותר למרכז של כלוב החזה של חברתה, שם נמצאת נקודת הסנטר. שתי המתרגלות מחפשות נוחות ויציבות במצב זה ואז הלוחצת יכולה מעט לאתגר על ידי הגברת הכוח או לחיצה לכיוונים השונים מהמרכז. עושים צד אחד, מחליפים תפקידים, צד שני ומחליפים תפקידים.
  2. פושינג הנדז קלאסי – למעשה זה תרגיל מאוד מורכב. בהזדמנות אנסה לנסח אותו כאן. בגדול אחת לוחצת את גב כף היד של החברה אל מרכז כלוב החזה שלה כמו בתרגיל הקודם ואז זו השנייה מסובבת את הצירה שלה, מה שמגלגל את היד של הראשונה הצידה והן מחליפות תפקידים.
  3. ווינג צ’ון צ’י סאו (ידיים דביקות של הווינג צ’ון) – גם תרגיל שקשה לתאר, חפשו ביוטיוב, יש לו כל מיני גרסאות.
  4. פושינג הנדז של התנועות הנבחרות מהפורם.
  5. שחרוראחת עומדת ומנסה להיות עם כפות רגליים יציבות בקרקע ככל שניתן. כל השאר יכול לזוז אבל באופן פסיבי בלבד (כלומר בלי יזימת תנועה), עם כמה שפחות תנועה בזמן שהשנייה דוחפת ומושכת אותה. יש לשמור שזה יהיה בקצב ועוצמה נעימים לשני הצדדים. לאחר מכן מחליפים תפקידים.
     6. חזרה על הפורם