א. התמקמי בצורה שתהיה לך נוחה לאורך זמן ותרגישי נוח לשנות את התנוחה שלך במהלך התרגול.
ב. מומלץ לעצום את העיניים ולהחשיך את החדר, במצב זה קל יותר לזהות את התחושות הגופניות.
ג. שימי לב לתחושות הגופניות שלך, לכי לתחושות הכי זמינות עבורך (אי נוחות וכאב אם יש) ונסי לשים לב לאן התודעה רוצה ללכת ולכי לשם. מצד אחד התודעה רוצה ללכת לכל מיני מקומות ובאופן לא מסודר וזה דבר טוב, כדאי לנו לאפשר זאת במידה מסוימת, כיוון שהמערכת שלנו יודעת טוב מאתנו איפה היא זקוקה לתודעה. מצד שני אנחנו כן רוצות להגדיל את יכולת השליטה שלנו על התודעה, את זה אנחנו עושות על ידי המאמץ להישאר או לחזור לחלק מהמקומות שהמערכת מובילה אותנו אליהם (איפה וכמה להישאר תלוי ברצון ויכולת המתרגלת).
ד. לפעמים התודעה תלך למחשבות, זה בסדר, אבל כשאפשר כדאי לחזור להתמקד בתחושות.
ה. ישנה אפשרות להשתמש בשכל כדי לעזור ליציבות התודעה בתחושות דרך המשגה של התחושות. קל יותר לתודעה להתייצב על תחושה מסוימת כשלתחושה זו יש פשר מושגי, כשהיא חלק ממערכת מובנת לשכל. אפשר להכניס את התחושות למערכת שכזו דרך שאלות כמו מה אני מרגישה? איפה אני מרגישה את זה? זה נעים או לא?
ו. ישנה עוד דרך להשתמש בשכל כדי לעזור ליציבות התודעה בתחושות דרך המשגה וזה ללמוד אנטומיה ולנסות לזהות איפה בדיוק אנחנו מרגישות תחושה מסויימת. אם יש לנו הכרות והבנה של המערכת האנטומית שלנו, בעיקר של השרירים (מיקום, צורה ושם), אנחנו יכולות לזהות יותר ויותר איפה כל תחושה שלנו מתרחשת ואז קל יותר לתודעה שלנו לשהות באותן נקודות או לחזור אליהן.