יש ארבע הוראות עיקריות לתרגולי העיסוי האישי:
1. לשים לב לכאב – אני מזהה כל תחושה שהיא לא נעימה כצורה של כאב. מערכת הכאב נותנת מידע על הצרכים של מי שחש אותה. ההקשבה לכאב מכוונת אותנו לפעול בהתאם לצרכים שלנו, היא עוזרת לנו להגדיר את הגבולות שלנו ומכוונת אותנו לגבי מה כן לעשות. מתי שמשהו כואב מקבל מענה מופיע עונג. הרבה מהכאב שלנו בא לידי ביטוי במתח שרירי וההפעלה של השרירים בצורה נכונה נותנת למתחים האלו מענה, משחררת אותם ומייצרת עונג בדרך.
2. לחפש את המאמץ הנעים ביותר – המאמץ הנעים ביותר מכתיב למתרגל את הפעולה שעליו לעשות בהקשר של התרגול, התנועה הנעימה לו ביותר, אוסף של פעולות כאלו מייצרת “ריקוד”. זה לא צריך להיות יפה, זה צריך להיות נעים.
3. לשחרר מאמצים לא נעימים – תנאי שמאמץ יהיה מאמץ נעים ומשחרר הוא שיש גישה כללית של שחרור מאמצים לא נעימים תוך כדי העבודה. חשוב לי להדגיש ולומר שהתנגדות ומאמץ הם דברים טובים כל עוד הם נעימים. יש הרבה גישות שמדגישות את השחרור ואגב כך באופן מובלע מבטלות את הערך של מאמץ ואף מזהות אותו כדבר שלילי, לדעתי הן טועות, מאמץ זה דבר טוב ומשחרר אבל כן בתנאי שאנחנו דואגים לשחרר את המאמץ הלא נעים.
4. לעצום עיניים – בעבודה האישית מצאתי שמאוד כדאי לעצום עיניים, עצימת העיניים מאפשרת להתרכז בתחושות ומשחררת אותנו מדאגה איך אנחנו נראים, שני דברים חשובים לעבודה. לפעמים אני פוקח את העיניים אבל ברירת המחדל שלי היא לעצום אותן.