הדיבורקשב הוא תרגול שנועד לשפר את יכולות הדיבור וההקשבה. אלו מיומנויות חשובות שנדמה לנו שאנחנו שולטים בהן אבל למעשה כנראה שלרוב אנחנו לא. בעניין זה אני מקבל את הנחתו של מרשל רוזנברג, מפתח התקשורת המקרבת, שרוב המחלוקות האנושיות הן בגלל חוסר הבנה ושחוסר הבנה הוא בדרך כלל בגלל בעיות בדיבור או בהקשבה. אם אנחנו מקבלים הנחות אלו ומכירים בכמות המלחמות והסכסוכים בעולם אנחנו יכולים להניח שהרבה מאתנו אכן לא מיומנים מספיק בדיבור ובהקשבה.
הדיבורקשב נוצר מהחיבור בין שלשה עולמות שונים – תקשורת מקרבת, טאי צ'י ודיאלוג תובנה. מהתקשורת המקרבת לקחתי את הרעיון שכדאי לנו לתרגל את מיומנויות השיחה שלנו ואת הרעיון שהרבה מאוד מהבעיות הבין אישיות שלנו נובעות בעצם מחוסר הבנה כזו או אחרת. מהטאי צ'י, ליתר דיוק מתרגול הזוגות של הטאי צ'י, לקחתי את רעיון המבנה של התרגול ומדיאלוג תובנה לקחתי את הרעיון להוסיף נקודות של מדיטציה לתרגול.
ההבדל העיקרי בין תרגול הדיבורקשב לתרגול שנהוג בתקשורת המקרבת הוא שבדיבורקשב אין כללים מוגדרים לצורה נכונה או לא נכונה לדבר, העיקר הוא להיות מובן, לכן ההגיון של עבודת הזוגות של הטאי צ'י מתאים כאן, דרך התרגול אנחנו מפתחים את האינטואיציה למה מובן ומה לא מובן בלי צורך להגדיר אותם באופן מפורש.
את המפגש הקבוצתי מומלץ להקליט ולאחר מכן להקשיב להקלטה, כל אחת עם עצמה. כשאנחנו מקשיבות להקלטה, לעצמנו ולאחרות בעודנו פנויות מהצורך להגיב, אנחנו פתאום מזהות כל מיני פרטים, ניואנסים שלא שמנו לב אליהם בזמן המפגש. זה מאוד מעניין ומאוד מלמד אותנו על עצמנו. לקרלוס קסטנדה, מי שכתב את סדרת הספרים הנהדרת על חניכותו אצל המכשף דון חואן, היה רעיון שהוא קרא לו "ייקוש" שבו הלוחם מנסה "לצוד" את עצמו, מנסה לתפוס את עצמו מקיים הרגלים שפוגעים בו ובחייו. ההקלטה עושה בדיוק את זה, היא מאפשרת לנו "לצוד" את עצמנו, את ההרגלים השיחתיים שלנו, וככה אנחנו יכולים לשפר את עצמנו בהתאם למה שנראה לנו נכון.