קפואירה

עבודה על לחימה אקרובטית

מלמד לשמור על יציבות תוך כדי תנועה אקרובטית

מרחב 

על התרגול

הקפואירה היא אומנות לחימה ברזילאית שהתפתחה בקרב עבדים שהובאו לשם מאפריקה. היא מתאפיינת בתנועתיות ריקודית ואקרובטית ונעשית בדרך כלל לצלילי מוזיקה ייחודית לה. יש שתי סגנונות עיקריים – "אנגולה" שנחשבת איטית, נמוכה וערמומית יותר ו"רג'ונאל" שנחשבת מהירה, גבוהה ואקרובטית יותר.
אני למדתי בסגנון רג'ונאל אבל מעדיף את הסגנון של האנגולה. אני מציע תרגול שהוא ללא המוזיקה (כי אין לי מושג איך לנגן ולשיר) אבל שפותח אפשרויות פעולה חדשות בתוך עבודת הקפואירה דרך שילוב של צורת עבודה מעולם הטאי צ'י.

הוראות לתרגול האישי

יש רצף של תרגילים שאני מציע לעשות, תרגילים שלהערכתי בונים את היסודות שעליהם אפשר לבנות יכולות מורכבות יותר. 
אני מקדיש לכל תרגיל כשתי דקות במהלך האימון אבל אפשר כמובן להתאים את הזמנים לרצונות ולצרכים שלכןם.
א. התרגיל הראשון שאני מציע לעשות הוא עמידה על רגל אחת. הקפואירה מתאפיינת באקרובטיות שלה ובאופן ספציפי יותר בבעיטות הסיבוביות שלה. בגלל אופיין הסיבובי חשוב מאוד הציר והציר הוא לרוב הרגל האחת והיציבות שלה הוא תנאי ליציבות הבעיטה כולה כך שתהיה חזקה ומדוייקת. אז אני עובד על לעמוד על רגל אחת (אני מאמין שנכון להתחיל ברגל החלשה תמיד, שלי זו שמאל) ואחרי זמן מה עובר לרגל השניה.
ב. התרגיל השני שאני מציע לעשות זה על בסיס תרגיל העמידה אבל הפעם אני פותח וסוגר את הרגל השניה. אסביר למה אני מתכוון בפותח וסוגר – נניח ואני עומד על רגל שמאל, אז כשאני לוקח את רגל ימין שמאלה אני סוגר את האגן וכשאני לוקח את רגל ימין אני פותח את האגן. אז ככה אני מעביר את הרגל מצד לצד, משתדל בלי להוריד אותה. אחר כך אני עושה את אותו דבר ברגל השניה ובסוף אני כל פעם מחליף רגל (נגיד אני עומד על רגל שמאל אז אני לוקח את רגל ימין שמאל לסגירה, שוהה רגע ואז לוקח את הרגל ימינה, שוהה רגע, מוריד את הרגל ומרים את רגל שמאל לסגירה, כלומר לוקח אותה ימינה מרגל ימין, שוהה רגע, מחזיר אותה שמאלה, שוהה רגע, מוריד אותה ומרים שוב את רגל ימין). תרגיל זה בונה את היציבות תוך כדי בעיטה. 
ג. התרגיל השלישי שאני מציע לעשות באימון הוא תנועת הבסיס של הקפואירה, הז'ינגה. תוך כדי עצירה בנקודות הפחות יציבות של התנועה, במיוחד בתנוחה הסופית שבה העקב של הרגל האחורית באוויר.  
ד. לאחר מכן אני מציע לעשות בעיטות עמידה עם ז'ינגה. אני מתחיל עם בעיטת קשאדה, עובר לרסטיירה ואז מתרגל ארמאדה.
ה. לאחר מכן אני מציע לעשות תרגילים נמוכים בלי ז'ינגה אלא עם נגטיבה במקום. אני מתחיל עם נגטיבה, עובר למיאלוה דה קומפאסו, לאחר מכן מתרגל אוו – גלגלון מנגטיבה, לאחר מכן מתרגל גשר – פונטה, קפיצת קוף לאחור – מקאקו, ומסיים ברסטיירה מהנגטיבה.

הוראות לתרגול הזוגי/קבוצתי

תרגילי הזוגות שאני מציע הן משהו ייחודי שמשתמש בהגיון העבודה בזוגות של הטאי צ'י עם התנועות של הקפואירה. התוצאה היא אופק חדש, מעניין, יפה וכיף לקפואירה.
תרגילי הזוגות מבוססים על התרגילים האישיים – אנחנו עושים אותם בזוגות בעבודת מראה ומגע באופן הבא:

א. התרגיל הראשון הוא עמידה על רגל אחת ופתיחה/סגירה של הרגל החופשיה. עומדים אחד מול השני, נעמדים על רגל אחת באותו צד (זה מכריח אותנו לעמוד על רגליים הפוכות, כלומר שאם אני עומד על רגל שמאל, בן זוגי צריך לעמוד על רגל ימין) אם אנחנו לא יציבים נחזיק ידיים, נחבר את כריות כפות הרגליים החופשיות שלנו זו לזו ואז נסגור ונפתח את הרגליים החופשיות שלנו בתאום (לסגור זה להזיז את הרגל לכיוון הרגל השניה שלנו ולפתוח זה להזיז את הרגל לכיוון שלה). בעודנו פותחים וסוגרים את הרגליים החופשיות שלנו עלינו לשמור על החיבור שלהן כל הזמן. אחרי שעבדנו עם רגל אחת, עוברים לרגל השנייה ולאחר מכן עובדים עם שתי הרגליים – סגירה, פתיחה, הורדה של כף הרגל, סגירה עם הרגל השניה, פתיחה עם הרגל השניה, הורדה של הרגל השניה וכך הלאה מרגל לרגל.

ב. התרגיל השני הוא ז'ינגה מצד לצד כאשר בשלב המעבר כששתי הרגליים מקבילות זו לזו הידיים של המתרגלים לוחצות זו לזו ודוחפות במעבר לרגל האחורית.

ג. לאחר מכן מבצעים את שלושת הבעיטות (קשאדה, רסטיירה וארמאדה) כאשר במקום הידיים שנפגשות, כפות הרגליים נפגשות כמו בתרגיל איתו התחלנו. כדי להצליח דרוש תיאום רב בין המתרגלים, לשם כך יש לעבוד לאט ובזהירות.

ד. לאחר מכן מבצעים את תרגילי הרצפה במשותף, את הנגטיבה אי אפשר לעשות עם מגע כי אין איבר שיוצא החוצה אז מתחילים עם המיאלואה דה קומפאסו ומחברים את כפות הרגליים, עוברים לאוו ובזהירות רבה מחברים את הרגליים, בפונטה מחברים את הידיים בשלב המעבר.

ה. לאחר שתרגלנו את כל אלו אני ממליץ לעשות תרגיל בו צד אחד מכתיב את התנועות באופן חופשי והמתרגל השני תומך, מתחלפים ובסוף עושים תרגול חופשי בו לא חייבים אבל אפשר להתחבר או להתחמק כמו בעבודת הקפואירה הקלאסית.