הוראות כלליות לתרגולי הלחימה הלא אלימה

על התרגול

א. כל התרגולים בקטגוריה זו הם תרגילי יציבות. תרגילי היציבות עובדים על ארגון הגוף כמכלול, על מיקום החלקים השונים והפעלתם בצורה כזו שתהיה לגוף יציבות מקסימלית, לדבר זה מספר משמעויות: 
1. מנקודת מבט חווייתית יציבות היא כמה שפחות תנועה, מנקודת מבט פיסיקלית יציבות היא יחס מסוים בין דבר ונקודת שיווי המשקל של אותו דבר או בשפתנו הסנטר שלו. כאשר אנחנו מייצבות את עצמנו במובן החוויתי (זזות כמה שפחות) אנחנו גם מתקרבות לסנטר שלנו באותו זמן. אז העבודה על לזוז כמה שפחות מחברת את המתרגלת לסנטר שלה.
2. בגלל שיציבות עוסקת בארגון הגוף כמכלול תרגילי היציבות דורשים הפעלה רבה של תשומת הלב, מכאן שהתרגילים האלו מחזקים מאוד את החיבור בין התודעה והגוף. 
3. יציבות עוסקת במבנה של מכלול הגוף וכל מבנה הוא יציב כמו החוליה החלשה ביותר שלו, לכן תרגילי היציבות חושפים באופן טבעי ואוטומטי את הנקודות החלשות ביותר של מבנה הגוף של המתרגל ומחזקים אותו בעיקר בהן. חיזוק החולשות שלנו הוא חשוב מבחינה בריאותית ותפקודית אבל דורש יחס עדין וקשוב
ב. התרגולים המוצעים כאן יוצרים רצף בו כל תרגול מבוסס מבחינה תפקודית על זה שלפניו. בנשימעצירה אנחנו לומדים לעבוד עם הנשימה ושרירי הליבה שמפעילים אותה. שרירי הליבה מהווים את המרכז, הסנטר של הגוף שלנו מבחינה תפקודית ולכן הוא הבסיס לשאר התרגולים, ביוגה אנחנו לומדים לחבר את עבודת הנשימה ושרירי הליבה עם עבודת שרירי הגפיים דרך הכיווץ וההארכה שלהם בתוך תנוחות סטטיות, באגרופרך אנחנו לומדים להיות יציבים ברגע המפגש הנקודתי עם היריב ובטאי צ'י אנחנו לומדים להיות יציבים במפגש מתמשך עם יריב ובתנועה באופן כללי. למרות שיש כאן סדר תפקודי מסוים אפשר להתחיל בכל תרגול (כדאי להתחיל איפה שהכי מדבר אליכן) ולאחר מכן להעמיק "אחורה" או להתקדם "קדימה" אם רוצים. 
בהצלחה ומקווה שתהנו

הוראות לתרגול האישי

אציע ארבעה עקרונות עבודה שהם נכונים לכל התרגולים, גם לעבודה בזוגות/קבוצות. העקרונות הם במידה רבה פרשנות שלי להוראות שנתן פטנג'לי, מחבר היוגה סוטרות, לעבודת האסאנה, התנוחות של היוגה:

1. יש לדאוג לצורה
ב"צורה" הכוונה למבנה של התרגיל אותו אנחנו מקיימים, תנוחה ביוגה או תנועה בטאי צ'י למשל. הצורה נותנת לתרגול את המבנה שלו. אנחנו שואפים לקיים את הצורה כמה שיותר אבל חשוב לתת קדימות לשני הערכים האחרים שאציג כדי להתאים את הצורה לצרכים, ליכולות ולמבנה הייחודי שלנו באותו רגע.

2. יש לדאוג לנוחות (זו מהות הגישה שאני מכנה "טיפולית")
בהקשר של יציבות גופנית המורה הטוב ביותר שלנו הוא הגוף שלנו, שדרך נוחות ואי נוחות מכוון אותנו למבנה היציב והבטוח ביותר. המשמעות של דאגה לנוחות היא לשים לב למה לא נעים ולחפש את הדרך הנעימה ביותר לבצע את הפעולה הרצויה (תנוחה או תנועה). חלק מהדאגה לנוחות כולל שחרור מאמצים לא נעימים. חשוב להוסיף ולציין שהדאגה לנוחות במהלך התרגול גם מונעת פציעות. אחת המטרות החשובות ביותר של כל התרגולים המוצעים כאן היא ללמוד להקשיב לתחושות שלנו, להבין אותן ולהתייחס אליהן. 

3. יש לדאוג ליציבות
מהבחינה החוויתית יציבות נמדדת בכמה אנחנו לא זזים. מבחינה פיסיקלית יציבות נמדדת ביכולת של דבר להישאר או לחזור לנקודת שיווי המשקל שלו יחסית לכוחות שפועלים עליו. מדבר זה נובע ששימוש בכוח, במאמץ עוזר לשמור על יציבות אבל חשוב לדאוג שהמאמץ הזה יהיה נעים אחרת הוא לא באמת מייצב אותנו לאורך זמן. הגוף שלנו נותן לנו פידבק איזה מאמץ תורם ליציבות ואיזה לא, מאמץ לא נעים הוא מאמץ לא מייצב וכדאי לשחרר אותו, מאמץ נעים כדאי לשמור.   
4. את שלשת האיכויות הללו יש לחפש בדרך של ניסוי וטעייה. יש להכיר בכך שאף פעם לא נגיע לפעולה המושלמת אבל החתירה אליה מבטיחה למידה ושיפור.

הוראות לתרגול הזוגי/קבוצתי

התרגול הזוגי/קבוצתי תומך ומאתגר את העבודה העצמית שלנו.    
עבודת הזוגות מאוד מקלה על זיהוי הנקודות הלא יציבות שלנו על ידי זה שאנחנו מפעילות לחץ אחת על השניה, כל תרגול בדרכו. לעבודה זו יש את הפוטנציאל להעצים את היכולות שלנו הרבה יותר מהתרגול האישי אבל כדי שהיא תהיה מיטיבה נדרשת מהמתרגלות תקשורת טובה ביניהן. לשם כך כדאי לבדוק שהמתרגלות "על אותו הדף" ששתיהן מתואמות לגבי מה שהן הולכות לעשות.

בתרגולים השונים נקרא למתרגלת האקטיבית ה"מטפלת" ולמתרגלת הפסיבית ה"מטופלת".